<h1>סמ"ג עשין סימן רי"ז</h1>
<h2>דף ב.</h2>
מצות עשה שיקריבו הסנהדרין שבלשכת הגזית קרבן אם טעו והורו שלא כהלכה באחת מן העבירות החמורות שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת ועשו הקהל או רובו על פיהם שנ' בפרשת ויקרא (ד' י"ג—כ"א) ואם כל עדת (בני) ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשמו, ונודעה החטאת אשר חטאו עליה והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת (ע"פ יראים סי' תמ"ה) והביאו אותו לפני אהל מועד, וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר לפני ה' ושחט את הפר לפני ה', והביא הכהן המשיח מדם הפר אל אהל מועד, וטבל הכהן (את) אצבעו מן הדם והזה שבע פעמים לפני ה' את פני הפרכת, ומן הדם יתן על קרנות המזבח אשר לפני ה' אשר באהל מועד ואת כל הדם ישפוך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אוהל מועד, ואת כל חלבו ירים ממנו והקטיר המזבחה, ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת כן יעשה לו וכפר עלהם הכהן ונסלח להם, והוציא את הפר אל מחוץ למחנה ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון חטאת הקהל הוא. תניא בת"כ עדת (בני) ישראל יכול בכל העדה הכתוב מדבר ת"ל עדת [ישראל] ולהלן הוא אומר ושפטו העדה מה להלן ב"ד אף כאן ב"ד, אי מה עדה האמורה להלן כ"ג אף כאן כ"ג ת"ל עדת ישראל עדה המיוחדת לכל ישראל ואיזו זו סנהדרי גדולה היושבת בלשכת הגזית, היה אחד מהן גר או נתין או ממזר או זקן שאינו ראוי לבנים יכול יהיו חייבין ת"ל עדת ולהלן הוא אומר ושפטו העדה מה להלן הראוים להוראה אף כאן הראוים להוראה, לא היה מופלא שבבית דין שם או אמר אחד מהן איני יודע או שאמר להם טועים אתם יכול יהיו חייבין ת"ל ואם כל עדת וגומר, אין חייבין אלא על העלם דבר של הוראת ב"ד עם שגגת מעשה של הקהל שנ' ישגו ונעלם דבר וגו' (ע"פ יראים שם). ולמד שם ע"ז בגזרה שוה מעיני מעיני שאין חייבין שם קרבן האמור בפ' שלח אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה. עוד תניא שם (תו"כ שם) הורו ב"ד ועשו יכול יהיו חייבין ת"ל הקהל ועשו הוראה תלויה בבית דין והמעשה תלוי בקהל.
לא נאמר בפר העלם דבר את פני פרוכת הקדש כמו שנ' בפר כהן משיח אלא את פני הפרוכת ולא יותר משל למלך שסרחה עליו מדינה אם מיעוטה סרחה פמליא שלו מתקיימת ואם כולה סרחה אין פמליא שלו מתקיימת (זבחים מ"א ב') אף כאן כשחטא כהן משיח עדיין שם קדושת המקום על המקדש וכשחטאו כולם חס ושלום נסתלקה הקדושה (פירוש רש"י ויקרא ד' י"ז). אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד זהו יסוד מערבי שהוא כנגד הפתח, ואת כל חלבו ירים אע"פ שלא פירש כאן יותרת הכבד ושתי הכליות למדין הן מועשה לפר כאשר עשה וגו' ומפני מה לא נתפרשו בו כדתני רבי ישמעאל (זבחים מ"א ב') משל למלך שזעם על אוהבו ומיעט בסירחונו מפני חיבתו, ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת כמו שמפורש בפר כהן משיח להביא יותרת הכבד ושתי כליות שפירש שם מה שלא פירש כאן ולכפול במצות העבודות וללמד שאם חסר אחת מכל המתנות פסל ולפי שמצינו בניתנין על המזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר הוצרך לומר כאן שמתנה אחת מהן מעכבת (פרש"י שם, י"ח—כ').
מסקנת ההלכות במסכת הוריות שאין הדברים הללו אמורים שסנהדרי גדולה שהורו יהיו חייבים והציבור פטורין מפני שתלו בב"ד אלא כשהיו בהן התנאין שביארנו למעלה על פי הברייתא דתורת כהנים ומסכת הוריות, וגם מפרש שם שצריך שיאמרו לעם בפירוש מותרים אתם, אבל אם חסר אחד מהן ב"ד פטורין מן הקרבן וכל מי ששגג ועשה מעשה מביא חטאת קבועה על שגגתו (ב' ב'). עשו רוב אנשי [ארץ] ישראל על פיהם אע"פ שאלו העושים שבט אחד וכן אם עשו רוב השבטים אע"פ שהם מיעוט הקהל ב"ד חייבין והעושין פטורים (רמב"ם שגגות פי"ג ה"ב).
<h2>דף ג:</h2>
שנינו שם הורו ב"ד לעקור כל גוף המצוה פטורין כיצד אמרו אין שבת בתורה פטורין, לבטל במקצת ולקיים מקצת חייבין, כיצד יש שבת בתורה אבל המוציא מרשות הרבים לרשות היחיד פטור חייבין שנ' ונעלם דבר ולא כל הגוף, מאי משמע אמר רב אשי (ד' א') יליף דבר דבר מזקן ממרא מה להלן מקצת אף כאן מקצת והתם מנלן דכתיב לא תסור מן הדבר מקצת דבר (ע"פ יראים סי' תמ"ה). ואמר רב יהודה אמר שמואל (שם) הורו ב"ד בדבר שהצדוקין מודים בו אינה הוראה דזיל קרי בי רב הוא.
<h2>דף ד:</h2>
שנינו במסכת הוריות פ"ק (ד' ב' ורש"י) הורו ב"ד ועשו כל הקהל או רובו על פיהם מביאין פר, ובע"ז מביאין פר ושעיר דברי ר' מאיר שנ' בפרשת שלח (במדבר ט"ו כ"ד) והיה אם מעיני העדה נעשתה (בשגגה) [לשגגה] ועשו כל העדה פר בן בקר וגו' ושעיר עזים אחד לחטאת, רבי יהודה אומר שנים עשר שבטים מביאין שנים עשר פרים ובע"ז מביאין שנים עשר פרים וי"ב שעירים, ר' שמעון אומר י"ג פרים ובע"ז י"ג פרים וי"ג שעירים פר ושעיר לכל שבט פר ושעיר לב"ד. שסובר שב"ד מביאין קרבן וציבור מביאין קרבן ור' מאיר ורבי יהודה חולקין עליו ופוטרין הציבור וטעם שלהם מפורש שם. קרבן ע"ז הפרים עולות והשעירים חטאות, והחטאות מתן דמן על הפרוכת ומזבח הזהב ואינן נאכלות כדילפינן בסיפרא ובמסכת זבחים (ל"ט ב') ובשאר מצות הפרים חטאות הנשרפות.
<h2>דף ו:</h2>
משפט כהן משיח בהוראת עצמו כמשפט הקהל להוראת ב"ד לכל דבר שנאמר בו לאשמת העם הרי הוא כאשמת העם לפיכך אין כהן משיח מביא קרבן אלא בהעלם דבר בהוראה עם שגגת מעשה אבל אם שגג במעשה בלבד בלא הוראה אינו מביא קרבן כלל (י"א א'). ושנינו בפ"ב דהוריות הורה כהן משיח לעצמו שוגג ועשה שוגג מביא פר שוגג ועשה מזיד מזיד ועשה שוגג פטור שהוראת כהן משיח לעצמו כהוראת ב"ד לציבור. הורה בפני עצמו ועשה בפני עצמו מתכפר לו בפני עצמו הורה עם ב"ד ועשה עם הציבור מתכפר לו עם הציבור, אין ב"ד חייבין עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת וכן המשיח ולא בע"ז חייבין עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת (ז' א'). אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה וכן המשיח ולא בע"ז אלא בהעלם דבר עם שגגת המעשה (ז' ב'). אין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת (ח' א'). ותניא בגמרא (ז' א') אי מה בית דין שהורו ועשו אחרים בהוראתו מתחייבין אף כהן משיח שהורה ועשו אחרים בהוראתו חייב ת"ל על חטאתו אשר חטא על מה שחטא הוא מביא ואינו מביא על מה שחטאו אחרים.
<h2>דף ח.</h2>
ומניין שאין חייבין אלא על מצוה שזדונה כרת ושגגתה חטאת דתניא רבי אומר ונודעה החטאת אשר חטאו עליה ונאמר להלן באחות אשה לגלות ערותה עליה בחייה מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אף כאן דבר שחייבין על זדונו כרת יתחייבו על שגגתו חטאת.
<h2>דף י.</h2>
שנינו בפרק אחרון דהוריות שכהן משיח ונשיא שחטאו עד שלא נתמנו ונתמנו הרי הן כהדיוטות. חטאו אחר שנתמנו אף ע"פ שעברו מגדולתן אחר שחטאו משיח מביא פר ונשיא מביא שעיר, חטאו אחר שעברו מגדולתן משיח מביא פר ונשיא כהדיוט (ט' ב'). שנינו עוד שם איזהו נשיא זה מלך שנאמר מכל מצות ה' א-להיו שאין על גביו אלא ה' א-להיו (י' א'), איזהו משיח זה משוח בשמן המשחה ולא מרובה בגדים, אין בין כהן משיח למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות (י"א ב') ושם (י"ב, א') מפורש הטעם. ושנינו בתורת כהנים (ויקרא פרשתא ה' ה"א) יכול נשיא שבטים כנחשון נאמר כאן ה' א-להיו ונאמר להלן למען ילמד ליראה את ה' א-להיו מה להלן מלך שאין על גביו אלא ה' א-להיו אף כאן מלך שאין על גביו אלא ה' א-להיו.
